יום חמישי, 19 ביולי 2018

אם נוכחת שהכל הבל הבלים

אם נוכחת שהכל הבל הבלים ורעות רוח, וראית כי שקר החן והבל היופי, וכל פרח ועץ רענן נובלים, קמלים וכמשים, ונקעה נפשך ממנעמי העולם החולפים, המחלידים והנרקבים;

ואם נוכחת לדעת כי לב האדם לא טוב הוא, כי אם רע ועקוֹב ואנוּש, ואין ביכולתך לעשות את הטוב, והבנת כי כל צדקותיך ומאמציך וטרחותיך הרבים – כולם כבגדים צואים לפני אלוהים צדיק וקדוש ונבדל מחטאים;

ואם קַצְתָּ בהומניזם ובפילוסופיה של העולם הזה, ובתורות המזרח, ובכוחות ובדתות ובחוויות ובשדים וברוחות ובקסמים ובקוסמים;

ועייפת מבדיון המדע, הנקרא כך בשקר, שכל בריאת אלוהים מעצמה נתהוותה ובני אנוש מדגיגי ים ומיני קופים קורצו, ולא מכוחו הנצחי והנשגב של האל הכל־יכול;


ומנגד ידעת כי כוהנינו ורבנינו וחכמינו הוליכונו שולל במצוותיהם הקשות, בתורותיהם ואגדותיהם הרבות, שאותן בדו מחשכת ליבם הנבער ולא מפי אל, וכל אמונך בהם סר ונפוג ואבד;

וידעת כי איש צדיק דחו ורדפו ומסרו לידי הנוגשׂים הרומים, למען יבזוהו וישפילוהו ויוקיעוהו על צלב העץ, ושדם נקי שפכנו אנו לפני אלפיים שנה בירושלים עיר קודשנו;

אך יודע אתה כי אותו האיש – צדיק וטוב היה, הולך צדקות ודובר מישרים, וכל מעשיו רצויים היו לפני אביו שבשמיים, וכל אמרותיו טהורות וצרופות היו, ודמו אשר שפך – דם כפרה היה, לשאת את חטאת העולם ולהצְדיק לרבים, למען לא יֹאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים;

ויודע אתה כי יש אלוהים גדול בשמיים, והוא בורא שמיים וארץ באמרת פיו ובכוחו הגדול והנעלה על כל, והוא ישפוט את החיים ואת המתים ביום ההוא, כי גומל טוב הוא לצדיקים ועושי הטוב, וזעפו וחרונו על רשעים להאבידם מארץ עדי עד;

ומאמין אתה כי אלוהים אל אהבה הוא, וכי חפץ הוא שכל בני האדם, ואף הרשעים ביותר, בין שהם יהודים או נוכרים, נימולים או ערלים, נאורים או עובדי פסילים, עבדים או בני חורין, עשירים או עניים, נכבדים או נקלים, גברים או נשים, ישובו מרשעתם ומדרכיהם הרעות ויפנו אליו – אל אל חי וצדיק וקדוש, ויעבדוהו בכל לבבם, ברוח ובאמת;

וחפצת לשמוע את דברו הנשגב ואת בשורת חסדו, ולקבל סליחה ומחילת עולמים על כל חטאיך ועוונותיך הרבים והכבדים מנשוא, וליהנות מהבטחת חיי הנצח בנוכחותו;

ונקל בעיניך להיחשב לסכל ולאין ולאפס בעיני אחיך, רעיך ומיודעיך, ומוכן אתה לתת כל דבר, ואף את נפשך ואת חייך, למען תשתה מן המים החיים שירוו את צימאונך לעד, ולאכול מן הלחם החי היורד מן השמים ונותן חיים לעולם –

אזי מקומך הוא לרגלי ישוע המשיח בן האלוהים, אור העולם ולחם החיים, אשר אמר: בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָֹאִי (מתי י״א 28-30). אָנֹכִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים; לֹא־יָבֹא אִישׁ אֶל־הָאָב בִּלְתִּי עַל־יָדִי (יוחנן י״ד 6). בֹּאוּ בַּפֶּתַח הַצָּר, כִּי רָחָב הַפֶּתַח וּמְרֻוַּחַת דֶּרֶךְ הָאֲבַדּוֹן וְרַבִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ. וּמַה־צַר הַפֶּתַח וְקָשֶה הַדֶּרֶךְ הַמֵּבִיא לַחַיִּים וּמְעַטִּים הֵם אֲשֶׁר יִמְצְאוּהוּ (מתי ז׳ 13-14). וְתֵדְעוּ אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמֶת תְּשַׁחְרֵר אֶתְכֶם (יוחנן ח׳ 32). אִישׁ כִּי־יַחְפֹּץ לָלֶכֶת אַחֲרַי יְכַחֵשׁ בְּעַצְמוֹ וְנָשָׂא אֶת־צְלָבוֹ וְהָלַךְ אַחֲרָי. כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת־נַפְשׁוֹ תֹּאבַד נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ וְהַמְאַבֵּד נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי הוּא יִמְצָאֶנָּה (לוקס ט׳ 23-24).