יום רביעי, 25 בפברואר 2015

איפה הכפרה?


שמי מיכאל, ואני יליד נהריה ותושב העיר. כאן גדלתי והלכתי לבית-ספר. שירתתי בקרבי. אני יהודי מאמין וימני-ציוני.

כל שנה לפני יום כיפור אני מקבל בדואר בקשה לתרומה מישיבה חשובה בנהריה, ועליה כתוב ״פדיון כפרות״. בצדה האחורי רמז עבה שבזכות תרומה לישיבה יתכפרו עוונותיי ואנצל מרדת לשחת. את המעטפה עליי לסובב סביב ראשי ולומר שלוש פעמים: ״זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה הכסף יילך לצדקה, ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום״.

אני גם מקבל שלל חוברות, ממוסדות שונים, המסבירות שאם אקנה מטבע קדוש או יין קדוש, אוכל להתחבר לכוחותיהם של הרשב״י, הצדיק מזוועהיל או הקדוש משטפאנשט ולזכות בישועות ורפואות גדולות. אפשר גם לשלם בכרטיס אשראי.

כיצד הגיעה היהדות לשפל שכזה? וכיצד הגיעה למצב שבו היא מוכרת לנו כפרת עוונות וישועה בכסף? הנה הסיפור.




פעם היו שוחטים בעלי חיים בשביל לקבל כפרה על חטאים. לא הייתה שום דרך אחרת. לא יכולת, למשל, לתת צדקה, לשמור שבת או להניח תפילין בשביל להתרצות. היית צריך להתוודות על החטאים ולראות את החיה התמימה שהבאת נשחטת במקומך. כך הוחדר לתודעה עיקרון המוות התמורתי, כלומר, שמישהו מת במקומך. העיקרון היה מובן לכולם.



בשלב מסוים שלח אלוהים נביא והודיע, שיום אחד יבוא אדם – ולא בעל חיים – והאיש הזה ימות פעם אחת ולתמיד על חטאי העם. לא עוד קורבנות חוזרים ונשנים, אלא מוות חד-פעמי של בן אדם נקי וחף מפשע, שיידחה, יעונה, יסבול וימות. מי שיכיר בו יזכה לכפרת עוונות. גם המסר הזה הופנם, והחלה להתפתח ציפייה אמיתית לאותו גואל שעתיד לבוא.

וברבות הימים הוא הגיע. ומה קרה? הרבנים שלנו שנאו אותו. הוא לא התחנף אליהם, לא התרועע איתם ולא נישק את ידיהם. להיפך, הוא הטיח בהם ביקורת נוקבת. הוא כעס על המַסחרה שעשו, אז כמו היום, בדברים קדושים. הם היו מציבים דוכני מכירה והמרת כספים בתוך מתחם בית המקדש, והוא היה הופך להם אותם בזעם. הוא האשים אותם ברדיפת בצע, ברדיפת כבוד, בניאוף ובביטול תורה. הוא אמר להם שבית המקדש ייחרב.

מנגד, הוא חולל נסים מעוררי השתאוּת שקשה היה לתת להם הסבר. כל מצורע ונכה שנגע בו נרפא כליל. הוא היה חבר לפשוטי העם ולדחויים. הנסים שעשה, הוא טען, מוכיחים שהוא בן האלוהים - המשיח שעליו ניבאו הנביאים. הוא הזהיר את ההנהגה הדתית שאם לא יאמינו כי זה הוא – ימותו בחטאיהם ללא כפרה. אך כל זה העמיד את ההנהגה הדתית במבוכה, והם החרימו ורדפו אותו. הוא ידע את כל אשר הולך לקרות, ולבסוף הודיע לתלמידיו שבתוך ימים ספורים יתפסו אותו ויצלבו אותו – וכך היה.

כל מה שהוא אמר התגשם. מנהיגי עמנו מסרו אותו לרומאים ודרשו בתוקף את צליבתו. וכאשר נצלב, הם לעגו לו וקיללו אותו בעודו תלוי שם, עד שנפח את נשמתו במוות כה משפיל ועקוב מדם. כך גמלו לו רעה בשנות השלושים לחייו, ואת המוות הכפרתי שנועד לעשות הוא אכן עשה.

בהתחלה היו תלמידיו שבורים מכל שאירע, אך כעבור שלושה ימים התהפך להם הכול... הם נתמלאו שמחה. הם העידו שהוא קם לתחייה, ושנגלה אליהם מספר פעמים בפרק זמן של ארבעים יום. עוד העידו שהוא הסביר להם שהמוות היה הכרחי, ושעוד ישוב למלוך על כל ישראל בעתיד. אז הם יצאו לרחובות ואמרו לכולם שנעשה עוול נוראי לצדיק הזה, אך יחד עם זאת מותו לא היה מקרי או טרגי, אלא כפרתי ותמורתי. הם הפצירו בעם לחזור בהם ולקבל אותו, כיוון שהוא הדרך היחידה לקבל סליחת חטאים; הוא הכפרה האמיתית.



בינתיים ניסתה היהדות להמשיך בלעדיו ולהשכיח אותו ואת תנועתו. הם המשיכו להקריב קורבנות בעלי חיים כאילו לא קרה כלום. אלא שאלוהים שינה את כללי המשחק ודאג לכך שגם בית המקדש ייחרב. וכך, ארבעים שנה לאחר מות האיש, הבית באמת נחרב והקורבנות הופסקו. לתלמידי אותו האיש זה לא שינה דבר. הם כבר מזמן הפסיקו להקריב בעלי חיים. הכפרה האמיתית כבר הייתה להם. אך מה יהיה עם היהדות?

חורבן בית המקדש השני

היהדות נדחקה לפינה. מנהיגיה היו בבעיה רצינית. אין גואל, אין קורבנות, אין כפרה. הרבנים התכנסו לדון כיצד ממשיכים הלאה. ומה הם החליטו? להמציא את היהדות מחדש. מעכשיו, הם אמרו, אין צורך בקורבנות. רק נְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ – כלומר, התפילה תחליף את הקורבן. תן צדקה, תעשה מצווה, תלבש כיפה, ויהיה בסדר. הם תיקנו מצוות חדשות וחוקים רבים שמטרתם לפצות על העובדה הבסיסית שעכשיו אין קורבן ואין כפרה. כך שאם הקורבנות משולים ל"מנוע" של הדת – כעת הם מכרו לנו מכונית בלי מנוע.

והאם זה עובד?  – ממש לא. אף אחד מהרבנים לא ידע אם החטאים שלו נסלחים או לא. כאשר חלה הרב החשוב ביותר בזמנו, ואחד החשובים בכל הזמנים, ר׳ יוחנן בן זכאי, מצאו תלמידיו אותו מתייפח בביתו ואומר:

״יש לפנַי שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהינום, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה?״

כמובן שלא ידע לאן הוא הולך. עד היום, אף אחד מהם לא ממש יודע לאן הוא הולך. תשאלו את הרב הראשי לישראל – גם הוא לא יודע. ואם לרבנים הגדולים אין שמץ של מושג אם הם הולכים לגן עדן או לגיהינום, מי כן יכול לדעת? אתם?



זו הסיבה שאנו מקבלים את הספרות הזאת בדואר. היהדות בונה על חוסר הוודאות של האנשים לצורך גיוס תרומות ציני לפני יום כיפור, אך דחתה את הדרך היחידה לקבל כפרה אמיתית. לכן גם אם תתרמו מיליון ש״ח לצדקה, ותמללו אלף תפילות ותקפידו על מיליון הלכות, לא תוכלו למחות אפילו חטא אחד מחטאיכם ולהינצל ממשפט. אלוהים הוא לא חפפן ואי אפשר לעבוד עליו. הוא יאמר: "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ". ואפילו אם תנסו לרתום לעזרתכם את כל הצדיקים והמקובלים למיניהם, גם הם לא יוכלו לעזור לכם במאומה. אין להם איזו יתרת זכות עם אלוהים, והם בעצמם אובדים בלא כפרה.

מאידך, תלמידי אותו האיש, ואני ביניהם, מאז ומתמיד נהנים מחדווה ומשלוות נפש כה בסיסיים. אנו מרגישים חופשיים מעול ויודעים שכל החטאים שלנו נמחו, בזכות המוות המכפר שהאיש ההוא סבל שם בצלב במקומנו. אף אחד, אבל אף אחד, לא יכול לשחק לנו על המצפון ולמכור לנו מחילת עוונות בכסף, כי אין לנו איזו אי-ודאות בנוגע לכפרה, ואין לנו כל פחד להיראות לפני הבורא. המשיח הוא חליפתנו. הוא ספג את כל מה שהגיע לנו, ואנחנו יוצאים ללא כתם!

לכן אם גם אתה או את תאמינו באיש ההוא מנצרת, ישוע המשיח, תוכל השמחה הזאת להיות מנת חלקכם. אתם פשוט תדעו שאתם הולכים בדרך האמת. תוכלו ללכת בחיים חדשים ובמצפון נקי לפני אלוהים. לדעת שיש לכם כפרה מלאה. לדעת בוודאות שכל חטאיכם, גם השפלים ביותר, נסלחו ונמחקו. אמנם ״חיים טובים וארוכים״ לא יובטחו לכם. להיפך, ברגע שתחְברו למעטים שמזדהים עם ישוע, חבריכם ומשפחתכם יעקמו פרצוף, במקרה הטוב, ואולי אף תזכו לנידוי ולחרמות. אך כל זה אינו שקול כנגד הידיעה שהיקר לכם מכול הוא שלכם לעד, ואף אחד לא יוכל לקחת אותו מכם.

״כִּי הֶחָפֵץ לְהַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ יְאַבֵּד אוֹתָהּ, אֲבָל הַמְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן הַבְּשׂוֹרָה – יַצִּילֶנָּה. מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לְאָדָם אִם יַרְוִיחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם וְיַפְסִיד אֶת נַפְשׁוֹ?״


רוצים לדבר על זה עוד? צרו קשר ונקבע להיפגש בבית קפה.



לקריאה נוספת:
  • ישעיהו פרק נ"ג – זהו הפרק העיקרי המנבא על מוות כפרתי של אדם בעד חטאי כל העם. קישור
  • תהילים פרק כ"ב – פרק נבואי על סבלות המשיח. הרבנים לפני זמנו של ישוע פירשו שמדובר פה על המשיח. הדמיון בין המזמור הזה למותו בפועל מרשים. קישור
  • בשורת מתי – הספר הראשון בברית החדשה. חוברת קטנטנה, ייצוגית ואפקטיבית. קישור
  • הברית החדשה – אפשר לקרוא או להזמין עותק חינם בשלל אתרי אינטרנט (אפשר להזמין גם דרכי).  קישור לקריאה, קישור להזמנה.